פסק-דין בתיק ת"א 1448-08

א.         מהות התובענה

בתאריך 14.4.2008 הגישה התובעת תביעה בגובה של 8,075,064 ש"ח שהוגדרה כ: " עשיית עושר שלא במשפט, נזיקית, חוזית, הצהרתית, הסרת קיפוח ותביעה למתן חשבונות".

לאחר מספר הליכים לגילוי מסמכים שונים (ר' החלטות מפורטות של הרשם) ובקשה לתיקון התביעה, הוגש בתאריך 13.5.2011 כתב תביעה מתוקן בגובה של 1,075,064 ש"ח שתואר כ: " עשיית עושר, נזיקית, חוזית, הצהרתית, הסרת קיפוח ומתן חשבונות".

בסיכומי ב"כ התובעת הוא מתיחס למכלול הסכום הכספי שלטענתו צריכה עדיין התובעת לקבל בגין הגשת תובענה זו על שתי עילותיה ביחד (הפרת הסכם וויתור וחלוקת דיבידנדים), ומציין כי המדובר בסכום של 360,000 ש"ח (סעיף 7 לסיכומים).

ובלשונו:

" אם יקבע כי הסכום של 360,000 ש"ח שולם לה כדיבידנדים, ממילא סכום זהה לא שולם לה מכוח הסכם הויתור".

בסעיף 86 לסיכומים גורס ב"כ התובעת כי יתרת החוב הינה בסכום של 379,000 ש"ח.

ולכן המסקנה בסעיף 87 לסיכומים היא, שיש לשלם לתובעת את הסכום של 1,075,064 ש"ח.

מסקנה זו לוקחת כנראה בחשבון את הפירוט בסעיף 66 לכתב התביעה המתוקן ותמציתה הוא שנעשה קיזוז ע"י הנתבע מס. 1 מסכום הדיבידנד שהתקבל בפועל, ולכן התובעת עותרת לקבלתו. מקריאת סעיף זה עולה כי לא הועמדה במחלוקת השאלה האם הנתבעת  מס. 3 שילמה את מלוא הדיבידנד אם לאו.

מאידך קיימת גם גירסה נוספת של התובעת לפיה כספים שהיא קיבלה מהנתבע מס. 1, היא החזירה לו את חלקם לבקשתו (סעיף 86), וזאת לאחר שכבר הפקידה אותם בחשבונה וזאת מכיוון שהנתבע מס. 1 רצה כסף מזומן (עמ. 50, 51).

בסופו של יום, המדובר בחוב בסדר גודל כזה שבסמכות בימ"ש השלום, וטוב היה עושה ב"כ התובעת אילו היה מנהל שם את הדיון.

ב.         עובדות רלבנטיות

במהלך חודש יולי 1981 היתה התובעת בראיון עבודה בחברת הביטוח איילון אצל הנתבע מס. 1. הנתבע מס. 1 שימש אז מנהל ובעלים של חברת איילון, והיא הופנתה לשם ע"י אחותה הגברת ורדה יגור, שהיתה מזכירתו של הנתבע מס. 1 בין השנים 1975-1971.

התובעת התקבלה לעבודה כפקידת פוליסות באיילון, והחלה לעבוד ב-2.9.1981.

במהלך הזמן התהדקו הקשרים בין הנתבע מס. 1 לבין התובעת, שבינתיים גם התגרשה מבעלה מסיבות אחרות.

עפ"י האמור בכתב התביעה, בשנת 1991 סיפר הנתבע 1 לתובעת כי נודע לאשתו אודות הקשר ביניהם, והיא דרשה שהתובעת תפוטר מעבודתה באיילון לאלתר. התובעת אכן עזבה את העבודה והנתבע מס. 1 סייע למצוא לה עבודה בחברת צור שמיר. הקשרים בין השניים נותרו על כנם, עם הפסקה קצרה.

בשנת 1993 או בסמוך לכך, החלה התובעת לעבוד כשכירה אצל הנתבעת מס. 2 שהינה סוכנות ביטוח שנשלטת ע"י הנתבע מס. 1 באמצעות חברת אשור סוכנויות לבטוח כללי ותעשייתי בע"מ ומנוהלת ע"י שותפו מר אבישי אדלמן, שגם העיד.

באוקטובר 1995 הוקמה הנתבעת מס. 3 - מבטחי עיתים, אשר התובעת שימשה בין היתר מנהלת העסקים שלה, ואליה הצטרף גם מר אדלמן. היה מקובל על כל הצדדים, לטענת הנתבע מס. 1 כי הסוכנות החדשה תהיה במקביל לעבודתם אצל הנתבעת מס. 2.

עפ"י האמור בתצהירו (סעיף 8), הוקמה סוכנות זו לבטח רק מבוטחים חדשים בביטוחי חיים, מבוטחים שיגויסו ע"י מר אדלמן והתובעת.